| Chapter 4 |
1 | וירע אל־יונה רעה
גדולה ויחר לו׃
|
|
2 | ויתפלל אל־יהוה
ויאמר אנה יהוה
הלוא־זה דברי
עד־היותי על־אדמתי
על־כן קדמתי לברח
תרשישה כי ידעתי
כי אתה אל־חנון
ורחום ארך אפים
ורב־חסד ונחם
על־הרעה׃
|
|
3 | ועתה יהוה קח־נא
את־נפשי ממני כי
טוב מותי מחיי׃
|
|
4 | |
5 | ויצא יונה מן־העיר
וישב מקדם לעיר
ויעש לו שם סכה
וישב תחתיה בצל עד
אשר יראה מה־יהיה
בעיר׃
|
|
6 | וימן יהוה־אלהים
קיקיון ויעל מעל
ליונה להיות צל
על־ראשו להציל לו
מרעתו וישמח יונה
על־הקיקיון שמחה
גדולה׃
|
|
7 | וימן האלהים תולעת
בעלות השחר למחרת
ותך את־הקיקיון
וייבש׃
|
|
8 | ויהי כזרח השמש
וימן אלהים רוח
קדים חרישית ותך
השמש על־ראש יונה
ויתעלף וישאל
את־נפשו למות
ויאמר טוב מותי
מחיי׃
|
|
9 | ויאמר אלהים
אל־יונה ההיטב
חרה־לך על־הקיקיון
ויאמר היטב חרה־לי
עד־מות׃
|
|
10 | ויאמר יהוה אתה
חסת על־הקיקיון
אשר לא־עמלת בו
ולא גדלתו שבן־
לילה היה ובן־לילה
אבד׃
|
|
11 | ואני לא אחוס
על־נינוה העיר
הגדולה אשר יש־בה
הרבה משתים־עשרה
רבו אדם אשר
לא־ידע בין־ימינו
לשמאלו ובהמה רבה׃
|
|