| Chapter 36 |
1 | ואתה בן־אדם הנבא
אל־הרי ישראל
ואמרת הרי ישראל
שמעו דבר־יהוה׃
|
|
2 | כה אמר אדני יהוה
יען אמר האויב
עליכם האח ובמות
עולם למורשה היתה
לנו׃
|
|
3 | לכן הנבא ואמרת כה
אמר אדני יהוה יען
ביען שמות ושאף
אתכם מסביב
להיותכם מורשה
לשארית הגוים
ותעלו על־שפת לשון
ודבת־עם׃
|
|
4 | לכן הרי ישראל
שמעו דבר־אדני
יהוה כה־אמר אדני
יהוה להרים
ולגבעות לאפיקים
ולגאיות ולחרבות
השממות ולערים
הנעזבות אשר היו
לבז וללעג לשארית
הגוים אשר מסביב׃
|
|
5 | לכן כה־אמר אדני
יהוה אם־לא באש
קנאתי דברתי
על־שארית הגוים
ועל־ אדום כלא אשר
נתנו־את־ארצי להם
למורשה בשמחת
כל־לבב בשאט נפש
למען מגרשה לבז׃
|
|
6 | לכן הנבא על־אדמת
ישראל ואמרת להרים
ולגבעות לאפיקים
ולגאיות כה־ אמר
אדני יהוה הנני
בקנאתי ובחמתי
דברתי יען כלמת
גוים נשאתם׃
|
|
7 | לכן כה אמר אדני
יהוה אני נשאתי
את־ידי אם־לא
הגוים אשר לכם
מסביב המה כלמתם
ישאו׃
|
|
8 | ואתם הרי ישראל
ענפכם תתנו ופריכם
תשאו לעמי ישראל
כי קרבו לבוא׃
|
|
9 | כי הנני אליכם
ופניתי אליכם
ונעבדתם ונזרעתם׃
|
|
10 | והרביתי עליכם אדם
כל־בית ישראל כלה
ונשבו הערים
והחרבות תבנינה׃
|
|
11 | והרביתי עליכם אדם
ובהמה ורבו ופרו
והושבתי אתכם
כקדמותיכם והטבתי
מראשתיכם וידעתם
כי־אני יהוה׃
|
|
12 | והולכתי עליכם אדם
את־עמי ישראל
וירשוך והיית להם
לנחלה ולא־ תוסף
עוד לשכלם׃
|
|
13 | כה אמר אדני יהוה
יען אמרים לכם
אכלת אדם אתי
ומשכלת גויך היית׃
|
|
14 | לכן אדם לא־תאכלי
עוד וגויך לא
תכשלי־עוד נאם
אדני יהוה׃
|
|
15 | ולא־אשמיע אליך
עוד כלמת הגוים
וחרפת עמים לא
תשאי־עוד וגויך
לא־תכשלי עוד נאם
אדני יהוה׃
|
|
16 | |
17 | בן־אדם בית ישראל
ישבים על־אדמתם
ויטמאו אותה בדרכם
ובעלילותם כטמאת
הנדה היתה דרכם
לפני׃
|
|
18 | ואשפך חמתי עליהם
על־הדם אשר־שפכו
על־הארץ ובגלוליהם
טמאוה׃
|
|
19 | ואפיץ אתם בגוים
ויזרו בארצות
כדרכם וכעלילותם
שפטתים׃
|
|
20 | ויבוא אל־הגוים
אשר־באו שם ויחללו
את־שם קדשי באמר
להם עם־יהוה אלה
ומארצו יצאו׃
|
|
21 | ואחמל על־שם קדשי
אשר חללוהו בית
ישראל בגוים
אשר־באו שמה׃
|
|
22 | לכן אמר
לבית־ישראל כה אמר
אדני יהוה לא
למענכם אני עשה
בית ישראל כי
אם־לשם־קדשי אשר
חללתם בגוים
אשר־באתם שם׃
|
|
23 | וקדשתי את־שמי
הגדול המחלל בגוים
אשר חללתם בתוכם
וידעו הגוים
כי־אני יהוה נאם
אדני יהוה בהקדשי
בכם לעיניהם׃
|
|
24 | ולקחתי אתכם
מן־הגוים וקבצתי
אתכם מכל־הארצות
והבאתי אתכם אל־
אדמתכם׃
|
|
25 | וזרקתי עליכם מים
טהורים וטהרתם מכל
טמאותיכם
ומכל־גלוליכם אטהר
אתכם׃
|
|
26 | ונתתי לכם לב חדש
ורוח חדשה אתן
בקרבכם והסרתי
את־לב האבן מבשרכם
ונתתי לכם לב בשר׃
|
|
27 | ואת־רוחי אתן
בקרבכם ועשיתי את
אשר־בחקי תלכו
ומשפטי תשמרו
ועשיתם׃
|
|
28 | וישבתם בארץ אשר
נתתי לאבתיכם
והייתם לי לעם
ואנכי אהיה לכם
לאלהים׃
|
|
29 | והושעתי אתכם מכל
טמאותיכם וקראתי
אל־הדגן והרביתי
אתו ולא־אתן עליכם
רעב׃
|
|
30 | והרביתי את־פרי
העץ ותנובת השדה
למען אשר לא תקחו
עוד חרפת רעב
בגוים׃
|
|
31 | וזכרתם את־דרכיכם
הרעים ומעלליכם
אשר לא־טובים
ונקטתם בפניכם על
עונתיכם ועל
תועבותיכם׃
|
|
32 | לא למענכם אני־עשה
נאם אדני יהוה
יודע לכם בושו
והכלמו מדרכיכם
בית ישראל׃
|
|
33 | כה אמר אדני יהוה
ביום טהרי אתכם
מכל עונותיכם
והושבתי את־ הערים
ונבנו החרבות׃
|
|
34 | והארץ הנשמה תעבד
תחת אשר היתה שממה
לעיני כל־עובר׃
|
|
35 | ואמרו הארץ הלזו
הנשמה היתה
כגן־עדן והערים
החרבות והנשמות
והנהרסות בצורות
ישבו׃
|
|
36 | וידעו הגוים אשר
ישארו סביבותיכם
כי אני יהוה בניתי
הנהרסות נטעתי
הנשמה אני יהוה
דברתי ועשיתי׃
|
|
37 | כה אמר אדני יהוה
עוד זאת אדרש
לבית־ישראל לעשות
להם ארבה אתם כצאן
אדם׃
|
|
38 | כצאן קדשים כצאן
ירושלם במועדיה כן
תהיינה הערים
החרבות מלאות צאן
אדם וידעו כי־אני
יהוה׃
|
|