| Chapter 49 |
1 | לבני עמון כה אמר
יהוה הבנים אין
לישראל אם־יורש
אין לו מדוע ירש
מלכם את־גד ועמו
בעריו ישב׃
|
|
2 | לכן הנה ימים באים
נאם־יהוה והשמעתי
אל־רבת בני־עמון
תרועת מלחמה והיתה
לתל שממה ובנתיה
באש תצתנה וירש
ישראל את־ירשיו
אמר יהוה׃
|
|
3 | הילילי חשבון כי
שדדה־עי צעקנה
בנות רבה חגרנה
שקים ספדנה
והתשוטטנה בגדרות
כי מלכם בגולה ילך
כהניו ושריו
יחדיו׃
|
|
4 | מה־תתהללי בעמקים
זב עמקך הבת
השובבה הבטחה
באצרתיה מי יבוא
אלי׃
|
|
5 | הנני מביא עליך
פחד נאם־אדני יהוה
צבאות מכל־סביביך
ונדחתם איש לפניו
ואין מקבץ לנדד׃
|
|
6 | ואחרי־כן אשיב
את־שבות בני־עמון
נאם־יהוה׃
|
|
7 | לאדום כה אמר יהוה
צבאות האין עוד
חכמה בתימן אבדה
עצה מבנים נסרחה
חכמתם׃
|
|
8 | נסו הפנו העמיקו
לשבת ישבי דדן כי
איד עשו הבאתי
עליו עת פקדתיו׃
|
|
9 | אם־בצרים באו לך
לא ישארו עוללות
אם־גנבים בלילה
השחיתו דים׃
|
|
10 | כי־אני חשפתי
את־עשו גליתי
את־מסתריו ונחבה
לא יוכל שדד זרעו
ואחיו ושכניו
ואיננו׃
|
|
11 | עזבה יתמיך אני
אחיה ואלמנתיך עלי
תבטחו׃
|
|
12 | כי־כה אמר יהוה
הנה אשר־אין משפטם
לשתות הכוס שתו
ישתו ואתה הוא נקה
תנקה לא תנקה כי
שתה תשתה׃
|
|
13 | כי בי נשבעתי
נאם־יהוה כי־לשמה
לחרפה לחרב ולקללה
תהיה בצרה
וכל־עריה תהיינה
לחרבות עולם׃
|
|
14 | שמועה שמעתי מאת
יהוה וציר בגוים
שלוח התקבצו ובאו
עליה וקומו
למלחמה׃
|
|
15 | כי־הנה קטן נתתיך
בגוים בזוי באדם׃
|
|
16 | תפלצתך השיא אתך
זדון לבך שכני
בחגוי הסלע תפשי
מרום גבעה כי־
תגביה כנשר קנך
משם אורידך
נאם־יהוה׃
|
|
17 | והיתה אדום לשמה
כל עבר עליה ישם
וישרק
על־כל־מכותה׃
|
|
18 | כמהפכת סדם ועמרה
ושכניה אמר יהוה
לא־ישב שם איש
ולא־יגור בה
בן־אדם׃
|
|
19 | הנה כאריה יעלה
מגאון הירדן
אל־נוה איתן
כי־ארגיעה אריצנו
מעליה ומי בחור
אליה אפקד כי מי
כמוני ומי יעידני
ומי־זה רעה אשר
יעמד לפני׃
|
|
20 | לכן שמעו עצת־יהוה
אשר יעץ אל־אדום
ומחשבותיו אשר חשב
אל־ישבי תימן
אם־לא יסחבום
צעירי הצאן אם־לא
ישים עליהם נוהם׃
|
|
21 | מקול נפלם רעשה
הארץ צעקה בים־סוף
נשמע קולה׃
|
|
22 | הנה כנשר יעלה
וידאה ויפרש כנפיו
על־בצרה והיה לב
גבורי אדום ביום
ההוא כלב אשה
מצרה׃
|
|
23 | לדמשק בושה חמת
וארפד כי־שמעה רעה
שמעו נמגו בים
דאגה השקט לא
יוכל׃
|
|
24 | רפתה דמשק הפנתה
לנוס ורטט החזיקה
צרה וחבלים אחזתה
כיולדה׃
|
|
25 | איך לא־עזבה עיר
תהלה קרית משושי׃
|
|
26 | לכן יפלו בחוריה
ברחבתיה וכל־אנשי
המלחמה ידמו ביום
ההוא נאם יהוה
צבאות׃
|
|
27 | והצתי אש בחומת
דמשק ואכלה ארמנות
בן־הדד׃
|
|
28 | לקדר ולממלכות
חצור אשר הכה
נבוכדראצור
מלך־בבל כה אמר
יהוה קומו עלו
אל־קדר ושדדו
את־בני־קדם׃
|
|
29 | אהליהם וצאנם יקחו
יריעותיהם
וכל־כליהם וגמליהם
ישאו להם וקראו
עליהם מגור מסביב׃
|
|
30 | נסו נדו מאד
העמיקו לשבת ישבי
חצור נאם־יהוה
כי־יעץ עליכם
נבוכדראצר מלך־בבל
עצה וחשב עליהם
מחשבה׃
|
|
31 | קומו עלו אל־גוי
שליו יושב לבטח
נאם־יהוה לא־דלתים
ולא־בריח לו בדד
ישכנו׃
|
|
32 | והיו גמליהם לבז
והמון מקניהם לשלל
וזרתים לכל־רוח
קצוצי פאה
ומכל־עבריו אביא
את־אידם נאם־יהוה׃
|
|
33 | והיתה חצור למעון
תנים שממה עד־עולם
לא־ישב שם איש
ולא־יגור בה
בן־אדם׃
|
|
34 | אשר היה דבר־יהוה
אל־ירמיהו הנביא
אל־עילם בראשית
מלכות צדקיה
מלך־יהודה לאמר׃
|
|
35 | כה אמר יהוה צבאות
הנני שבר את־קשת
עילם ראשית
גבורתם׃
|
|
36 | והבאתי אל־עילם
ארבע רוחות מארבע
קצות השמים וזרתים
לכל הרחות האלה
ולא־יהיה הגוי אשר
לא־יבוא שם נדחי
עולם׃
|
|
37 | והחתתי את־עילם
לפני איביהם ולפני
מבקשי נפשם והבאתי
עליהם רעה את־חרון
אפי נאם־יהוה
ושלחתי אחריהם
את־החרב עד כלותי
אותם׃
|
|
38 | ושמתי כסאי בעילם
והאבדתי משם מלך
ושרים נאם־יהוה׃
|
|
39 | והיה באחרית הימים
אשוב את־שבית עילם
נאם־יהוה׃
|
|