| Chapter 17 |
1 | משא דמשק הנה דמשק
מוסר מעיר והיתה
מעי מפלה׃
|
|
2 | עזבות ערי ערער
לעדרים תהיינה
ורבצו ואין מחריד׃
|
|
3 | ונשבת מבצר מאפרים
וממלכה מדמשק ושאר
ארם ככבוד
בני־ישראל יהיו
נאם יהוה צבאות׃
|
|
4 | והיה ביום ההוא
ידל כבוד יעקב
ומשמן בשרו ירזה׃
|
|
5 | והיה כאסף קציר
קמה וזרעו שבלים
יקצור והיה כמלקט
שבלים בעמק רפאים׃
|
|
6 | ונשאר־בו עוללת
כנקף זית שנים
שלשה גרגרים בראש
אמיר ארבעה חמשה
בסעפיה פריה
נאם־יהוה אלהי
ישראל׃
|
|
7 | ביום ההוא ישעה
האדם על־עשהו
ועיניו אל־קדוש
ישראל תראינה׃
|
|
8 | ולא ישעה
אל־המזבחות מעשה
ידיו ואשר עשו
אצבעתיו לא יראה
והאשרים והחמנים׃
|
|
9 | ביום ההוא יהיו
ערי מעזו כעזובת
החרש והאמיר אשר
עזבו מפני בני
ישראל והיתה שממה׃
|
|
10 | כי שכחת אלהי ישעך
וצור מעזך לא זכרת
על־כן תטעי נטעי
נעמנים וזמרת זר
תזרענו׃
|
|
11 | ביום נטעך תשגשגי
ובבקר זרעך תפריחי
נד קציר ביום נחלה
וכאב אנוש׃
|
|
12 | הוי המון עמים
רבים כהמות ימים
יהמיון ושאון
לאמים כשאון מים
כבירים ישאון׃
|
|
13 | לאמים כשאון מים
רבים ישאון וגער
בו ונס ממרחק ורדף
כמץ הרים לפני־רוח
וכגלגל לפני סופה׃
|
|
14 | לעת ערב והנה בלהה
בטרם בקר איננו זה
חלק שוסינו וגורל
לבזזינו׃
|
|