| Chapter 14 |
1 | כי ירחם יהוה
את־יעקב ובחר עוד
בישראל והניחם
על־אדמתם ונלוה
הגר עליהם ונספחו
על־בית יעקב׃
|
|
2 | ולקחום עמים
והביאום אל־מקומם
והתנחלום
בית־ישראל על אדמת
יהוה לעבדים
ולשפחות והיו שבים
לשביהם ורדו
בנגשיהם׃
|
|
3 | והיה ביום הניח
יהוה לך מעצבך
ומרגזך ומן־העבדה
הקשה אשר עבד־ בך׃
|
|
4 | ונשאת המשל הזה
על־מלך בבל ואמרת
איך שבת נגש שבתה
מדהבה׃
|
|
5 | שבר יהוה מטה
רשעים שבט משלים׃
|
|
6 | מכה עמים בעברה
מכת בלתי סרה רדה
באף גוים מרדף בלי
חשך׃
|
|
7 | נחה שקטה כל־הארץ
פצחו רנה׃
|
|
8 | גם־ברושים שמחו לך
ארזי לבנון מאז
שכבת לא־יעלה הכרת
עלינו׃
|
|
9 | שאול מתחת רגזה לך
לקראת בואך עורר
לך רפאים כל־עתודי
ארץ הקים מכסאותם
כל מלכי גוים׃
|
|
10 | כלם יענו ויאמרו
אליך גם־אתה חלית
כמונו אלינו
נמשלת׃
|
|
11 | הורד שאול גאונך
המית נבליך תחתיך
יצע רמה ומכסיך
תולעה׃
|
|
12 | איך נפלת משמים
הילל בן־שחר נגדעת
לארץ חולש
על־גוים׃
|
|
13 | ואתה אמרת בלבבך
השמים אעלה ממעל
לכוכבי־אל ארים
כסאי ואשב בהר־
מועד בירכתי צפון׃
|
|
14 | אעלה על־במתי עב
אדמה לעליון׃
|
|
15 | אך אל־שאול תורד
אל־ירכתי־בור׃
|
|
16 | ראיך אליך ישגיחו
אליך יתבוננו הזה
האיש מרגיז הארץ
מרעיש ממלכות׃
|
|
17 | שם תבל כמדבר
ועריו הרס אסיריו
לא־פתח ביתה׃
|
|
18 | כל־מלכי גוים כלם
שכבו בכבוד איש
בביתו׃
|
|
19 | ואתה השלכת מקברך
כנצר נתעב לבוש
הרגים מטעני חרב
יורדי אל־
אבני־בור כפגר
מובס׃
|
|
20 | לא־תחד אתם בקבורה
כי־ארצך שחת עמך
הרגת לא־יקרא
לעולם זרע מרעים׃
|
|
21 | הכינו לבניו מטבח
בעון אבותם
בל־יקמו וירשו ארץ
ומלאו פני־תבל
ערים׃
|
|
22 | וקמתי עליהם נאם
יהוה צבאות והכרתי
לבבל שם ושאר ונין
ונכד נאם־ יהוה׃
|
|
23 | ושמתיה למורש קפד
ואגמי־מים
וטאטאתיה במטאטא
השמד נאם יהוה
צבאות׃
|
|
24 | נשבע יהוה צבאות
לאמר אם־לא כאשר
דמיתי כן היתה
וכאשר יעצתי היא
תקום׃
|
|
25 | לשבר אשור בארצי
ועל־הרי אבוסנו
וסר מעליהם עלו
וסבלו מעל שכמו
יסור׃
|
|
26 | זאת העצה היעוצה
על־כל־הארץ וזאת
היד הנטויה
על־כל־הגוים׃
|
|
27 | כי־יהוה צבאות יעץ
ומי יפר וידו
הנטויה ומי
ישיבנה׃
|
|
28 | בשנת־מות המלך אחז
היה המשא הזה׃
|
|
29 | אל־תשמחי פלשת כלך
כי נשבר שבט מכך
כי־משרש נחש יצא
צפע ופריו שרף
מעופף׃
|
|
30 | ורעו בכורי דלים
ואביונים לבטח
ירבצו והמתי ברעב
שרשך ושאריתך
יהרג׃
|
|
31 | הילילי שער
זעקי־עיר נמוג
פלשת כלך כי מצפון
עשן בא ואין בודד
במועדיו׃
|
|
32 | ומה־יענה
מלאכי־גוי כי יהוה
יסד ציון ובה יחסו
עניי עמו׃
|
|