| Chapter 5 |
1 | אשירה נא לידידי
שירת דודי לכרמו
כרם היה לידידי
בקרן בן־שמן׃
|
|
2 | ויעזקהו ויסקלהו
ויטעהו שרק ויבן
מגדל בתוכו
וגם־יקב חצב בו
ויקו לעשות ענבים
ויעש באשים׃
|
|
3 | ועתה יושב ירושלם
ואיש יהודה
שפטו־נא ביני ובין
כרמי׃
|
|
4 | מה־לעשות עוד
לכרמי ולא עשיתי
בו מדוע קויתי
לעשות ענבים ויעש
באשים׃
|
|
5 | ועתה אודיעה־נא
אתכם את אשר־אני
עשה לכרמי הסר
משוכתו והיה לבער
פרץ גדרו והיה
למרמס׃
|
|
6 | ואשיתהו בתה לא
יזמר ולא יעדר
ועלה שמיר ושית
ועל העבים אצוה
מהמטיר עליו מטר׃
|
|
7 | כי כרם יהוה צבאות
בית ישראל ואיש
יהודה נטע שעשועיו
ויקו למשפט והנה
משפח לצדקה והנה
צעקה׃
|
|
8 | הוי מגיעי בית
בבית שדה בשדה
יקריבו עד אפס
מקום והושבתם
לבדכם בקרב הארץ׃
|
|
9 | באזני יהוה צבאות
אם־לא בתים רבים
לשמה יהיו גדלים
וטובים מאין יושב׃
|
|
10 | כי עשרת צמדי־כרם
יעשו בת אחת וזרע
חמר יעשה איפה׃
|
|
11 | הוי משכימי בבקר
שכר ירדפו מאחרי
בנשף יין ידליקם׃
|
|
12 | והיה כנור ונבל תף
וחליל ויין משתיהם
ואת פעל יהוה לא
יביטו ומעשה ידיו
לא ראו׃
|
|
13 | לכן גלה עמי
מבלי־דעת וכבודו
מתי רעב והמונו
צחה צמא׃
|
|
14 | לכן הרחיבה שאול
נפשה ופערה פיה
לבלי־חק וירד הדרה
והמונה ושאונה
ועלז בה׃
|
|
15 | וישח אדם
וישפל־איש ועיני
גבהים תשפלנה׃
|
|
16 | ויגבה יהוה צבאות
במשפט והאל הקדוש
נקדש בצדקה׃
|
|
17 | ורעו כבשים כדברם
וחרבות מחים גרים
יאכלו׃
|
|
18 | הוי משכי העון
בחבלי השוא וכעבות
העגלה חטאה׃
|
|
19 | האמרים ימהר יחישה
מעשהו למען נראה
ותקרב ותבואה עצת
קדוש ישראל ונדעה׃
|
|
20 | הוי האמרים לרע
טוב ולטוב רע שמים
חשך לאור ואור
לחשך שמים מר
למתוק ומתוק למר׃
|
|
21 | הוי חכמים בעיניהם
ונגד פניהם נבנים׃
|
|
22 | הוי גבורים לשתות
יין ואנשי־חיל
למסך שכר׃
|
|
23 | מצדיקי רשע עקב
שחד וצדקת צדיקים
יסירו ממנו׃
|
|
24 | לכן כאכל קש לשון
אש וחשש להבה ירפה
שרשם כמק יהיה
ופרחם כאבק יעלה
כי מאסו את תורת
יהוה צבאות ואת
אמרת קדוש־ישראל
נאצו׃
|
|
25 | על־כן חרה אף־יהוה
בעמו ויט ידו עליו
ויכהו וירגזו
ההרים ותהי נבלתם
כסוחה בקרב חוצות
בכל־זאת לא־שב אפו
ועוד ידו נטויה׃
|
|
26 | ונשא־נס לגוים
מרחוק ושרק לו
מקצה הארץ והנה
מהרה קל יבוא׃
|
|
27 | אין־עיף ואין־כושל
בו לא ינום ולא
יישן ולא נפתח
אזור חלציו ולא
נתק שרוך נעליו׃
|
|
28 | אשר חציו שנונים
וכל־קשתתיו דרכות
פרסות סוסיו כצר
נחשבו וגלגליו
כסופה׃
|
|
29 | שאגה לו כלביא
ושאג ככפירים
וינהם ויאחז טרף
ויפליט ואין מציל׃
|
|
30 | וינהם עליו ביום
ההוא כנהמת־ים
ונבט לארץ
והנה־חשך צר ואור
חשך בעריפיה׃
|
|