| Chapter 5 |
1 | ותהי צעקת העם
ונשיהם גדולה
אל־אחיהם היהודים׃
|
|
2 | ויש אשר אמרים
בנינו ובנתינו
אנחנו רבים ונקחה
דגן ונאכלה ונחיה׃
|
|
3 | ויש אשר אמרים
שדתינו וכרמינו
ובתינו אנחנו
ערבים ונקחה דגן
ברעב׃
|
|
4 | ויש אשר אמרים
לוינו כסף למדת
המלך שדתינו
וכרמינו׃
|
|
5 | ועתה כבשר אחינו
בשרנו כבניהם
בנינו והנה אנחנו
כבשים את־בנינו
ואת־בנתינו לעבדים
ויש מבנתינו
נכבשות ואין לאל
ידנו ושדתינו
וכרמינו לאחרים׃
|
|
6 | ויחר לי מאד כאשר
שמעתי את־זעקתם
ואת הדברים האלה׃
|
|
7 | וימלך לבי עלי
ואריבה את־החרים
ואת־הסגנים ואמרה
להם משא איש־
באחיו אתם נשאים
ואתן עליהם קהלה
גדולה׃
|
|
8 | ואמרה להם אנחנו
קנינו את־אחינו
היהודים הנמכרים
לגוים כדי בנו
וגם־אתם תמכרו
את־אחיכם
ונמכרו־לנו
ויחרישו ולא מצאו
דבר׃
|
|
9 | ויאמר לא־טוב הדבר
אשר־אתם עשים הלוא
ביראת אלהינו תלכו
מחרפת הגוים
אויבינו׃
|
|
10 | וגם־אני אחי ונערי
נשים בהם כסף ודגן
נעזבה־נא את־המשא
הזה׃
|
|
11 | השיבו נא להם
כהיום שדתיהם
כרמיהם זיתיהם
ובתיהם ומאת הכסף
והדגן התירוש
והיצהר אשר אתם
נשים בהם׃
|
|
12 | ויאמרו נשיב ומהם
לא נבקש כן נעשה
כאשר אתה אומר
ואקרא את־ הכהנים
ואשביעם לעשות
כדבר הזה׃
|
|
13 | גם־חצני נערתי
ואמרה ככה ינער
האלהים את־כל־האיש
אשר לא־יקים
את־הדבר הזה מביתו
ומיגיעו וככה יהיה
נעור ורק ויאמרו
כל־הקהל אמן
ויהללו את־יהוה
ויעש העם כדבר
הזה׃
|
|
14 | גם מיום אשר־צוה
אתי להיות פחם
בארץ יהודה משנת
עשרים ועד שנת
שלשים ושתים
לארתחשסתא המלך
שנים שתים עשרה
אני ואחי לחם הפחה
לא אכלתי׃
|
|
15 | והפחות הראשנים
אשר־לפני הכבידו
על־העם ויקחו מהם
בלחם ויין אחר
כסף־שקלים ארבעים
גם נעריהם שלטו
על־העם ואני
לא־עשיתי כן מפני
יראת אלהים׃
|
|
16 | וגם במלאכת החומה
הזאת החזקתי ושדה
לא קנינו וכל־נערי
קבוצים שם
על־המלאכה׃
|
|
17 | והיהודים והסגנים
מאה וחמשים איש
והבאים אלינו
מן־הגוים אשר־
סביבתינו
על־שלחני׃
|
|
18 | ואשר היה נעשה
ליום אחד שור אחד
צאן שש־בררות
וצפרים נעשו־לי
ובין עשרת ימים
בכל־יין להרבה
ועם־זה לחם הפחה
לא בקשתי כי־כבדה
העבדה על־העם הזה׃
|
|
19 | זכרה־לי אלהי
לטובה כל
אשר־עשיתי על־העם
הזה׃
|
|